תמצית מגילת אסתר: 
מדוע קוראים את מגילת אסתר? תמצית התורה. מדוע שם האלקים אינו מוזכר? הכל מוסתר. מהו סוד "ונהפוך הוא"?
אסתר פרק ט
פסוק ד
כִּי-גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל-הַמְּדִינוֹת כִּי-הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל:
"כִּי-גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ" יען כי מרדכי הוא ישראל ואסתר היא השכינה.
אסתר את מרדכי זה שלמות 'חזרה בתשובה' או אם תרצו "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים".
אחשורוש:
אחש-ורוש שיש בו ראשית וסוף. ממקום של דממה-שתיקה ועד גורל של עם. מאור לחשך ובחזרה לאור.
ישעיה פרק ס
פסוק כב
הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי יְהֹוָה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה:
"בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" אם זכה יזכה במהרה לגאולה ואם לא זכה סופו קרב.
ישעיה פרק סא
פסוק ג
לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת- לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְהֹוָה לְהִתְפָּאֵר:
ניגודיות מגילת אסתר "פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר" זה ספירת תפארת הנושאת את דגל 'פתיל תכלת' על גבה.
"שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל" זה ספירת מלכות דיסוד המכילה בתוכה את תמצית בראשית אדם. נמצא כאן את יחיד"ה פעמים נ"א היא השכינה המעוררת את ישראל לבוא עמה בזיווג.
"מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה" זה ספירת הוד שהיא הפכפכה, שמא ימצא דוה בגופו, משל מגפה, ורעה תבוא. כה קיצונית ספירה זו. מעלה מעלה מטה מטה.
אסתר פרק ג
פסוק ז
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר- הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר:
"פור הוא הגורל" נאמר גם אין מזל לישראל - הרי ישראל מעל המזל.
אלא מה, ישראל שירדה מקומתה משתווה למקום "פור הוא הגורל" ומצבה הורע. רק אם תתעלה מעל ותחפש את האלהים תשוב למקומה.
מכאן שחג פורים הוא היום היחידי שישראל מאוזנים בין מזל וגורל.
על שום מה!
המן הרשע הוציא צו מלכותי בבחינת גזירה שנחתמה להרוג ולהשמיד ולהאביד - זה שואה.
אין עבודת חינם יש עבודת האלהים.
ירמיה פרק מב
פסוק י
אִם-שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ כִּי נִחַמְתִּי אֶל-הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם:
העלתה אסתר היא השכינה את הבקשה עד למרומים לבקש סהדי מרומים ונאמר לה להשיב את מקומה עד מחצית המלכות.
זה שעון חול שהתהפך.
כלומר "עד מחצית המלכות" מאזנת את הגזירה שנחתמה, מאפסת אותה, ומכינה אותה להתחדשות.
אם נראה את זה כך, עונות השנה בה העצים משילים מעליהם ואחר שבים ומוריקים מחדש.
אם כן בפורים מתקבלת חנינא כפולה.
פורים:
אומרים תמונה שווה אלף מילים. במקום שרש, היא מגילת אסתר, היא התמצית של התורה, מקום בו שם האלהים אינו מוזכר, הכל בהעלם יען כי הכל גלוי וידוע.
כל תמונה כל פסיק היא בעצם עולם ומלואו. האדם מגיח מטיפת זרע סרוחה. כה קטן - רק נקודה זעירה ממנה הוא מתפתח למה שהוא מכנה אדם.
בנקודה זו הקשורה בחבליה לנקודה השניה ולאחרת כולם למעשה ערבים זה לזה.
במקום של תמצית יש שם הכל. כל נקודה שווה אלף מילים היא בחזקת תמונה משל חיי אדם.
תהלים פרק צ
פסוק ד
כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה:
במקום של חשך והסוה מבקשת לה הנקודה היא שרש שמקורו מאפר לקום ולהתעטות בבחינת לרקום עור וגידים.
דווקא בפורים מתחפשים ושמים מסכה להראות את שבירות האדם באיזו קלות ניתן להסיר את המסכה מעליו.
מסכה שהיא צל-אדם משל לו"ט מעל פניו רוצה לגעת בתהילה בכוכבים.
רגע אחד לפני שאדם מת עוברים לפניו כבסרט את קורותיו ואהוביו. זוהי תמצית חייו. זוהי מגילת אסתר.
מגילת אסתר מתרחשת במקום של תפארת והדר להראות כמה הבל המקום עת הגזירה נחתמה.
לאיזה מקום אסתר צריכה לטפס ולהשפיע יחד עם מרדכי על מנת להאיץ באותו יום שהגורל והמזל הם אחד.
וזה קורה רק ליום אחד בסוד "כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה".
האם תלו את המן הפוך?
רצה המן לתלות את מרדכי על עץ חמישים אמה ולבסוף תלו אותו על העץ.
אסתר פרק ט
פסוק א
וּבִשְׁנֵים- עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם:
הענין הוא שמדובר בעץ החיים ורצה המן להשמיד את העץ עליו ישב מרדכי, קרי, בני ישראל. זהו עץ פרי עשה פרי ובקש המן להשמידו.
לאחר שלא צלחה דרכו של המן "וְנַהֲפוֹךְ הוּא" נתלה הוא בעצמו על עץ שאינו עשה פרי, דהינו, עץ סרק.
ידוע שקליפה אין בכוחה להתרבות על ידי התייחדות מלכות עם ז"א.
המן בגימטריה 95 "ונהפוך הוא" 59 זה זנ"ב והושב למקומו.
העץ שתלו את המן הוא עץ אל"ה. והעץ עליו עם ישראל מחובר הוא עץ אלהי"ם. שימו לב אל"ה-י"ם הוא גבהו חמישים אמה.
בכלל עץ אל"ה מתקשר עם תכונת 'שארית הפליטה' שרק גדמו עליו מצליח להצמיח מחדש נצרים חדשים מהגזע או מהשרש.
1. ישעיה פרק יא
פסוק א
וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה:
2. איוב פרק יד
פסוק ז
כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם-יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל:
פסוק ח
אִם-יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ:
פסוק ט
מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ-נָטַע:
מוזר ככל שישמע ישראל יושבים תרתי משמע מעל אוייביהם. אם תרצו שרש עמלק, הוא המן, מצוי מתחתיהם ובנות ישראל מדליקות כל כניסת השבת את נרותיהם, שלוש פמוטים במספר, לשמור על הרגל הרביעית בסוד "שלש רגלים תחג לי בשנה", לבל תקום. אמן.
אם נדמה את מגילת אסתר לשרש תמצית המצוי באדמה, נמצא בהעלם, כאשר השם המפורש אינו מופיע בגלוי, הרי זה בבחינת מערת המכפלה להעלות נשמות מאפר אל עפר.
אסתר פרק ב
פסוק ז
וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת:
"כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם" שכן אסתר יתומה בבחינת להוציא שרש חדש.
חד"ש בגימטריה שוא"ה.
פסוק י
לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד:
"לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ" בבחינת סימן מים יהודי הנקרא רח"ל.
אסתר פרק ה
פסוק א
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת:
"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת" זהו יום קבלת התורה.
מענין שמה שמתרחש בשרש הרי הוא כה מרוכז שיש בו קיצוניות להפליא. מצד אחד שואה ומצד שני משתה. אם תרצו מצד אחד מוות ומצד שני נשמות שממהרות להיוולד מחדש.
אסתר פרק ו
פסוק א
בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
"נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" שכן מיד לאחר מכן מתיישב מרדכי במקומו, דהיינו, בלבוש מלכות. מקבילה לזה נמצא את פרעה וחלומו שרק יוסף פתרו ומיד עלה לגדולה על כל מצרים.
"סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים" הוא בבחינת "זה ספר תולדת אדם".
עוררו"ת היא בחינת זיווג לקראת עיבור בין שושן הזכר לנקבה שושנה בין החוחים. רגע של התרגשות משל אורגזמה.
נמצא דרך 'כוון שרש' להשתרשות מחודשת.
עוד מענין ש'שושנה בין החוחים' עולה במנין שר"ש.
מקום השרש עת הוא מהלך נקרא עוררו"ת בסוד "נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ".
1. שיר השירים פרק ח
פסוק ה
מִי זֹאת עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל-דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדָתְךָ:
"מִי זֹאת עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל-דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ" בגימטריה 3550 זה בחינת מחצית השקל.
עוד נמצא כאן את המ"ן שנתן לבני ישראל במשך ארבעים שנה.
פסוק ו
שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָהּ:
המ"ן שנמצא על זרוע שמאל שם מולבש התפילין, קשר י"ד בסוד "כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ".
2. ירמיה פרק יח
פסוק יא
וְעַתָּה אֱמָר-נָא אֶל-אִישׁ-יְהוּדָה- וְעַל-יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם:
"הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה" הוא המ"ן הרשע בסוד "וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ-הָרָע נַעֲשֶׂה".
פסוק יב
וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ כִּי-אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ-הָרָע נַעֲשֶׂה:
פסוק יג
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה שַׁאֲלוּ-נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל:
אסתר פרק ח
פסוק ז
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הִנֵּה בֵית-הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל-הָעֵץ עַל אֲשֶׁר-שָׁלַח יָדוֹ (בַּיְּהוּדִיים) [בַּיְּהוּדִים]:
מרדכי יורש את בית המן כנאמר "וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׁנְאָיו".
אסתר פרק ח
פסוק ה
וַתֹּאמֶר אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם-מָּצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת-הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ:
"יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת-הַסְּפָרִים" עת אמר אלהים "מחה אמחה".
אסתר פרק א
פסוק א
וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה:
"מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ" כמשל מאור ועד חשך, במובן מקום שיש בו קדושה בינות חול.
אסתר פרק ג
פסוק טו
הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה:
"וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" ליודעי דבר משה נקבר מחוץ לישראל בגי במקום נב"ו-כ"ה מקום של התפקדות אדם.
שושן הוא הזכרי.
שושנה בין החוחים היא הנקבה.
כידוע ישראל מוקפת אויבים המבקשים להרע לה ולא יכולים משום גובהה מעליהם.
יתרון גובהה בה לידי ביטוי בעטרת קומתה.
עתה יבקש לו יהושע להכנס לישראל דרך יריחו.
אסתר פרק ד
פסוק ב
וַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ כִּי אֵין לָבוֹא אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק:
אהרון לב הארי איש קבלה.
050-6359000
נכתב ע"י יקותיאל פיש, מרץ 08, 2012
שמעתי מהרה"ג ר' אדם מ' שליט"א שהלשון "מִי הוּא זֶה", מופיע בשתי מקומות בכל התורה, אחד נאמר על הקב"ה (תהילים כד, י) "מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה". והשני נאמר להבדיל על המן. (אסתר ז, ה) "מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן". ונראה לבאר ש"זה" מסמל את היסוד כמובא בספר 'מלאך הברית' ל'בן איש חי' (פ' ראה). ומסמל את חדש אדר השנים עשר כמנין זֶ"ה, ויש כאן בחינה של "זה לעומת זה". ובפורים לא יודעים "מִי הוּא זֶה" ולא מבחינים בין קדושה לקליפה, והוסיף הרה"ג ר' אליהו נחמני שליט"א ש"הוא" גם בגימטריא כמנין זֶ"ה, אלא ש"הוא" הוא בחינת נסתר, ו"זה" בחינת נגלה. לכן בפורים הפסוק ממשיך "ואי זה הוא" היינו בתחילה "הוא" לפני "זה", ואחר כך "זה" לפני "הוא". שלא יודעים מה לפני מה. וכן "מִי הוּא זֶה" בגימטריא עד, לרמז על דרגת פורים 'עד דלא ידע'. וכן "מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" שמופיע פעמיים באותו פסוק, בגימטריא 127 כמנין המדינות שאחשורוש מלך.
-
- +0
-
-
| < הקודם | הבא > |
|---|
המאבק הוא בין משה חסר נ' לנשמה לבין המן חסר ש' לנשמה. אם תרצה זהו המאבק בין חומר לרוח. כשנוצר גרעין של ספק נופל האדם לקליפות שם הוא נדרש להתמודד עם האמונה שבדבר. דווקא הצירוף של האותיות יוצר את דרכו - נ"ש שזה מהותו אנוש אדם.